פרק א - בדרך אל הלידה מחדש - או כיצד מגדירים פרוגרמה לחלל?
    פרק א - בדרך אל הלידה מחדש - או כיצד מגדירים פרוגרמה לחלל?

    אני שמחה לספר לכם על פרוייקט קטן אך מרתק בעיני שמתרחש בימים אלו ממש. פרוייקט זה תוכנן ע"י סטודיו TAPOOLY בשיתוף עם אדריכל גיא אורצקי. זו הצצה ראשונה אל הסיפור על לידה מחדש והשתחררות מן העול הכבד, שהעמיס על חייהם של אנשים מאוד נחמדים ונעימים. מה זה אומר בדיוק? הנה כמה פרטים מקדימים:

    הסיפור הוא על 3 תאי משפחה ועסק - שמתקיימים יחד תחת קורת גג אחת, יתרה מכך - בדירה אחת בת 115 מ"ר סה"כ, המחולקת ל-6 חדרים עם חדר אמבטיה אחת בלב ליבה של כפר סבא. בגלל יוקר המחייה וקושי רב לזוגות הצעירים לצאת אל החופשי ולרכוש דירה או לסטודנטים לשלם שכר דירה במקביל ללימודים - בדירה זו גרים 5 נפשות, שהם למעשה 3 דורות של אותה משפחה עם בני הזוג והצאצאים. בנוסף - יום יום מגיעים לדירה לקוחות רבים לקליניקה, אשר מנוהלת ע"י בעלת הדירה באחד החדרים של הבית.

    כל פרוייקט מתחיל בתיאום ציפיות בין הלקוח למתכנן ובהגדרת הפרוגרמה המדוייקת הדרושה ללקוח. לעיתים צריך לחזור שוב לשלב הזה אחרי תחילת התכנון ולחדד אותו שוב ושוב. כי הפרוגרמה קובעת לא רק את "רשימת המכולת" של מגוון החללים והגדלים שלהם, היא בעצם קובעת גם את יחסי הגומלין בין החללים, וכתוצאה מכך - את מערכת היחסים ואת האינטרקציות שמתרחשות בין בני הבית ובמקרה הספציפי הזה גם בין בני הבית למבקרים בקליניקה. אני אישית מאוד אוהבת את השלב הזה, כי הוא מקרב אותנו למימוש הפוטנציאל של החלל הספציפי. יש את "המשימה הבלתי אפשרית" - למזג בחלל כה מצומצם 3 יחידות מגורים נפרדות ואינטימיות עם חללים רטובים צמודים ועם חלל מגורים משותף, כאשר העסק מתפקד כיחידה רביעית נפרדת ומבודדת מחיי המשפחה בתוך הדירה. זה החלק מאתרגר בפרוייקט, בראש נוצרות אין ספור סכמות, ניירות סקיצה עפות באוויר ופנטונים צבעוניים מתגלגלים בכמויות ויוצרים סכמות יחסים וחושפים את הפוטנציאל שגלום בחלל, שעד כה לא התאים לדייריו... אבל בעוד מספר חודשים יתממש וכולם ינשמו לרווחה.

    כעת אנו נמצאים בעיצומו של תהליך השיפוץ. בפניכים התמונות של המצב הקיים, ז"א "לפני" - מרשים - נכון? וגם כמה תמונות של מצב לאחר הריסת כל הקירות - זהו בהחלט אחד השלבים הכיפיים של כל פרוייקט מהפך עבורי. כל הפוטנציאל פשוט מצלצל לי באוזניים :).

    אם הסתכרנתם ובא לכם לראות את השלבים המתקדמים של הבנייה ועיצוב של הדירה הספציפית הזאת - אתם מוזמנים להירשם לעדכון במייל כאן אצלי בבלוג.

    • הדירה לפני השיפוץ
    • הדירה לפני השיפוץ
    • הדירה לפני השיפוץ
    • הדירה לפני השיפוץ
    • הריסת הקירות בדירה
    • הריסת הקירות בדירה
    • הריסת הקירות בדירה
    • הריסת הקירות בדירה
    • הריסת הקירות בדירה
    • עבודה מהבית
    • דירה צפופה מאוד
    • מהפך בדירה
    • תמונות לפני
    • שבירת קירות
    • פרוגרמה לדירה
    • קליניקה בבית
    British may say one thing, having in mind something completely different while being understood by their non-British listeners in a third way. The wonders of communication. Cool


    • british sentences.jpg
    Go and get your dreams!
    • Photo by Leo Matiz, 1939. Pavo Real Del Mar.
    איך בין אין ברלינר

    אני נמצא עכשיו בברלין לרגל IFA, תערוכת האלקטרוניקה הצרכנית הגדולה באירופה. צפויה כתבה גדולה וממצה בקרוב בידיעות אחרונות ובוויינט. רוב התצוגה מוקדשת לצגי פלאסמה ו-LCD, תחום שבאופן אישי די משעמם אותי (אבולוציה ברמת הפיקסלים), אבל יש גם דברים נחמדים אחרים. למשל: IFA, פוטונית, חולצה, חולצה פוטונית גמני רוצה חולצה פוטונית. התשובה שקיבלתי מפיליפס, אגב, מופיעה על החולצה >

    • ברלין
    • גאדג'טים
    • ifa
    גרמניה, אחרת
    האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה של האדריכל פיטר אייזנמן תופסת אותך בבטן ומתיישבת על הנשמה. התמונות לא מעבירות את החוויה המלאה - 2,711 קוביות הבטון מתפרסות על שטח של 19,000 מ"ר, ממלאות את החלל ולא משאירות אוויר לנשימה.      במדריך ברלין של "הכוכב הבודד" מסופר שקוביות הבטון נוצקו בגבהים שונים כדי ליצור מראה של שדה חיטה ברוח. בעיני אין דבר מופרך מזה. האבנים הכבדות האלה מזכירות קברים שמתרוממים מהאדמה, במרחק 300 מטרים בלבד מהמקום בו שכן הבונקר של היטלר. חלק מהמבקרים במקום התיישבו עליהן (טפו, נאצים). אני לא הבנתי איך אפשר. 

     אנדרטה, אנדרטה לזכר יהודי אירופה

    >
    • ברלין
    • כללי
    אין כמו עיצוב רטרו

    הרדיו של Tivoli, אגב, חדש לגמרי. רדיו, tivoli >

    • ifa
    • טכנולוגיות עתיקות
    הידד: אפשר לשמור את שידורי הטלוויזיה בקופסה

    Optacord 700, מקליט וידאו מוקדם מהשנים 1971-1972, מתוך תערוכת IFA. מי שהחזיק במכשיר כזה בארץ באותן שנים יכול היה להקליט את חיים יבין ולצפות שוב, ושוב, ושוב. אם חושבים על זה, התיאור הזה עדיין מדויק לחלוטין לגבי הערוץ הראשון. מקליט וידאו, Optcard 700 >

    • ברלין
    • ifa
    • טכנולוגיות עתיקות
    תודה למברכים

    לפעמים הקצב בו החדשות רצות ברשת מאוד משעשע. את התגובה הראשונה קיבלתי כבר אחרי 15 דקות, בגלל טרקבק שהופיע אצל דבורית (למען האמת, שכחתי את הפיצ'ר הזה), וכל זאת, בלי אינדוקס בגוגל. אני יודע כמה מהר בלוג הופך מהנאה למחויבות, ולי יש כבר מספיק מחויבויות. לא רוצה להתחייב לעצמי על קצב עדכונים. תודה גם על ההערות. ניסיתי להגיד את הרסס דרך Feedburner אבל קיבלתי הודעה שהכתובת שהגדרתי לפיד כבר תפוסה. למישהו יש רעיון? סרגל הצד שעולה על התמונה זה באג, לא פיצ'ר, כמובן. אנסה לפתור את הבעיות. אי אפשר גם לשלב אנגלית ועברית במילה אחת עם מקף - זו בעיה בעיצוב או בוורדפרס? אשמח לעצות - אני חדש בשכונה הזו. ושוב, העיצוב לא שלי - לא רוצה לקחת קרדיט על עבודה של אחרים. מאוד מהר הגיע אלי הטרול הראשון, גיל, ששלח אותי לנקות שירותים ובישר לי שאני אפס מאופס. הוא לא יודע שאני אוכל כמה כמותו לארוחות בוקר, ולא לתפארת המליצה. בימים הראשונים של ווינט התהפכה לי הבטן כשקראתי תגובות. היו כאלה שבגללן הסתובבתי עם מצב רוח נאחס במשך יום או יומיים. כל מי שהתנסה קצת בכתיבה ברשת יודע כמה רעל יכול להשתחרר בחסות האנונימיות. אם חשבתם שחלק מהתגובות בוויינט מגעילות, חכו שתקראו מה לא מתפרסם. ראיתי עיתונאים קשוחים ומנוסים שסירבו להמשיך לכתוב לאינטרנט רק בגלל החשש מהתגובות. פעם קראתי אצל אינדיגו שהשיטה שלה להתמודד עם הפחד הייתה לשלוח לעצמה תגובה ראשונה - הכי ארסית שאפשר, כך שאף אחד לא יוכל להתמודד עם זה. רעיון מקסים, אבל לא ניסיתי אותו. עם השנים ואלפי התגובות והמילים לומדים להתחספס. היום אני כמעט שלא קורא טוקבקים - פיתחתי שיטה לסריקת הודעות ואיתור נאצות ואני מרפרף עליהן. מה שמעניין זה שהטרולים לא מתייאשים או שאולי הם מתחלפים. האנשים האלה לא לומדים שלא נאפשר לנצל את הבמה שאנחנו מספקים להם כדי להשמיץ, בניגוד לתגובות וביקורת לגופו של עניין. היום הגישה שלי כלפי טרולים היא 'קדימה, תעשו לי את היום' (במבטא אוסטרי כבד). צריך להתמודד איתם כמו עם הטרור האיסלמי - היד שלי מאוד קלה על ה-Del. >

    • בלוגים
    • אודות
    בקרוב: שובו של הגרמפון

    המכשיר הנראה בתמונה הוא שחזור של מגבר מנורות אודיו של Sansui מ-1964. כך זה נראה אז: וכך היום:

    מגברי המנורות קדמו למגבר הטרנזיסטור והוחלפו בהדרגה על ידו בשנות ה-60, אך רבים האמינו שהצליל של מגבר המנורות חם ומלא יותר וממשיכים להשתמש בו עד היום. במגברי מנורות בוצעה ההגברה באמצעות מנורות ווקום וחייבו את המשתמש להחליף מנורות כל כמה שנים. הדגם החדש הנראה בתמונה נמכר כיום בחנויות בסינגפור. צולם ב-IFA.

    >
    • ifa
    • טכנולוגיות עתיקות
    ההוא שכותב באמצע

    בתוקף תפקידי כבוס הקשוח והכל יכול של ערוץ המחשבים ב ynet, פונים אלי כל מיני אנשים, לא כולם מאופסים על עצמם. פעם קיבלתי קורות חיים של אחד, שהעיד על עצמו שהוא מבין די טוב במחשבים, ויכול לספק לנו "סקופים מיוחדים וכתבות על וירוסים וכאלה", כלשונו.

    עד כאן אין שום דבר חריג, אך מה שמיוחד באותו בחור היה שכל הטקסט בהודעה שלו, ולא רק הכותרת, היה ממורכז. הוא ביקש ממני לענות לו במרכז. הודיתי לו בתשובה ממורכזת קצרה ואדיבה. לא היה לי נעים לברר אם זה אחד מאותם מקרים בהם הטכנולוגיה מחרפנת אנשים או שהיא משמשת מראה לג'ננה שהייתה שם קודם.

    כלומר, אם האומלל סבל מבאג מסוים בתוכנת הדוא"ל שגרם ליישום להיפתח רק באופן חלקי, כך שראה רק את מרכז ההודעות שקיבל, מבלי שידע איך לפתור את הבעיה. או שסבל מבעיה נוירולוגית/תפקודית בראייה אחרת. כך או כך, בבלוגים מדברים על באזוורדס וטכנולוגיה מתקדמת, אבל יש כל כך הרבה משתמשים שמתקשים בפעולות בסיסיות. ההוא שכותב באמצע הוא רק דוגמה קיצונית. בפעם הבאה: ההיא שכותבת למעלה.

    >
    • הגורם האנושי
    תחזוקה שוטפת

    הרסס תוקן - אפשר להצטרף. ויש גם מיילינג ליסט יומי מצד שמאל. >

    • כללי
    תבניות Wordpress בעברית

    חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי דף עדכני שמרכז את כל תבניות Wordpress שגוירו עד היום. אז הכנתי דף כזה, עד שתקום גלריית Themes רצינית. אשמח לקבל עדכונים על תבניות חדשות בעברית או הערות כלליות. אני יודע שהדף לא נראה מיליון דולר אבל זה מה שיש בינתיים. >

    הזונות של Second Life

    העולם המקוון של Second Life, הצובר תאוצה בשנה האחרונה, הוא גם כלכלה ומקור להכנסות, ממש כמו eBay. על פי הדף הראשי של SL, יותר מ-330 אלף דולרים בוזבזו בעולם המשחק ביממה האחרונה, באמצעות SL-Exchange, המאפשר להמיר בין הלינדן, המטבע הווירטואלי של המשחק לדולרים. כתבה מעניינת בנענע מספרת על מאיה, שהתפטרה מעבודתה כגרפיקאית כדי לעבוד במשרה מלאה כמעצבת תלבושות ב-SL. למרות שהסקס הוא לא העיקר ב-SL, כמו ב-Red Light Center, הלא מוצלח במיוחד, יש בו המון מחפשי סקס (וירטואלי), וכללי השוק לא מאכזבים - היכן שיש ביקוש, יש גם היצע. מעניין עד כמה דומה sl-escorts לאתרים של סוכנויות ליווי. כל מי שנקלע לאתרים כאלה מכיר את הפורמט הזהה בכולם - גלריה עצובה של נשים עם שמות כמו "אנה", "מיה" ו"נטשה" ולהן פס שחור במקום עיניים. אולי זה רק אני, אבל לתחושתי תמונות כאלה יגרמו גם לצרכני סקס נלהבים להרהר בתמונה המסורתית שמציגה כמה נשים לבנות וחשופות מדי, מצטופפות יחד על ספה לפוטו-אופ של המשטרה, רגע לפני הגירוש. אז ב-SL escorts הזונות הן דמויות וירטואליות ולא אמיתיות, אבל העקרון דומה: אפשר לעיין בתמונות, לקרוא במה הבנות והבנים מתמחים, להגיב בסקירה משלכם על הביצועים שלהם - אם התנסתם בהם. המחירים: בין 300 ל-2000 לינדן לשעה. הזונות המצליחות יכולות להרוויח כ-10,000 לינדן (כ-30 דולרים בשבוע), סכום שבוודאי רק ילך ויגדל. בשירותי זנות וירטואליים אין מגע פיזי וההזדמנויות בלתי מוגבלות. לא משנה איך אתם נראים או מה גילכם - תוכלו להצטרף לחגיגה. או כפי שמנסחת את זה כנאה סנצ'ו: "SL מאפשר לי לחזור להיות בת 20 בעולם ללא בושה, עוני או חולי ולהפוך לזונה אמיתית". עושר האפשרויות הזה והפיתוי הכלכלי יבטיח גידול עצום במספר האנשים שימכרו את גופם ברשת. אבל האם בכלל מדובר ב"מכירת הגוף"? אולי "מכירת הגוף הווירטואלי", ולפיכך זו זנות ללא ניצול וללא מנצלים, למעשה, פורנוגרפיה. פמיניסיטיות כמו דבורקין בוודאי היו אומרות שאין דבר כזה - הנטייה לשעבוד הגברי והכניעה הנשית מוטמעים ב-DNA של מערכת היחסים המורכבת בין המינים ובשפה.  כמה שנים יעברו עד שבקונגרס תעלה הצעת חוק האוסרת על שידול לזנות וירטואלית?   >

    תנו לחיל האוויר להפציץ את האינטרנט!

    "ביום הראשון של מלחמת ששת־הימים", אמר, "נפלו בקרבות 180 חיילים. אילו היו מדווחים על נפילתם כפי שמדווחים עכשיו, בשידורים חיים בטלוויזיה, באינטרנט, הרחוב היה אומר מספיק, די, הממשלה לא היתה עומדת בלחץ והמלחמה היתה מסתיימת באותו יום". מה אתה מציע, תהיתי, שחיל האוויר יפציץ את האינטרנט? הוא שלח בי מבט עצוב. "לא", אמר לאטו. "אני לא מציע להפציץ את האינטרנט. אני רק אומר, שבעידן האינטרנט אי־אפשר לנצח מלחמות". נחום ברנע, העין השביעית לא במקרה הגנרלים הדגולים מבלבלים בין האינטרנט לחיזבאללה: אפילו כתישה מסיבית לא תנטרל את האיום שלהם, ואף אחד לא מוצא את המנהלים שלהם. ואני אומר: תנו לצה"ל לנצח - על חיל האוויר להפציץ את האינטרנט! אני בטוח שבטוקבקים יתמכו.  >

    כל השקרים כולם: מאגדת סוכריות הפז של eBay ועד הבלוף של MySpace

    האינטרנט היא ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות. חלום הגראז' ממשיך לקדוח בראשם של המונים. למרות המשבר שהיה וחלף, דוגמאות טריות כמו MySpace ו-Youtube משמרות את חלום האקזיט הרומנטי. האם נותרה בכלל תמימות בעסק הזה? לאורך השנים eBay טיפחה את המעשיה שאתר המסחר הוקם ב-1995 על ידי פייר אומידייר כדי שחברתו תוכל להחליף את מכלי סוכריות הפז שלה עם אספנים אחרים. סיפור יפה, אבל מופרך לחלוטין. אומידייר הבין שאתר המבוסס על מכירות פומביות יצליח מאוד, אך מרי לו סונג, אשת יחסי הציבור הראשונה של eBay, גילתה שהעיתונאים לא מתעניינים בסיפור האמיתי. וכך נולדה אגדת הפז. טרנט לפינסקי, סטודנט לתקשורת, מנתץ אגדה נוספת - של MySpace. האתר לא הצליח באמצעות הפצה ויראלית אלא באמצעות ספאם, פשוטו כמשמעו. מייסדת האתר היא חברה בשם eUniverse, שהחזיקה במאגר של 50 מיליון כתובות דוא"ל, ושלחה הזמנות לפחות לשלושה מיליון גולשים להצטרף ל-MySpace. מייספייס מספימים את המשתמשים שלהם בלי חשבון, ותום אנדרסון לא אחראי להצלחה הפנומנלית של האתר, רק כי חיפש דרך ליצור קשר עם גולשים שתואמים לטעמו . אנדרסון הוצב בחזית רק בגלל שחברת השיווק המנהלת את האתר ביקשה להציג לעיתונאים פנים ידידותיות יותר ולהימנע משאלות חטטניות. וזה ממשיך. לפינסקי לא גילה שום פרט שלא היה ידוע קודם לכן לא ברור למה MySpace איימה לתבוע, אולי בגלל שהיה הראשון שהציג מול פניה את המראה השלמה והלא מחמיאה. אולי אפשר להבין אותם: משתמשים רבים עדיין תמימים, החברות המובילות באינטרנט - כבר מזמן לא. מי יודע עוד כמה בלופים בנוסח הפז של אומידייר והחזון של אנדרסון מחכים לגילוי. >

    משחור ללבן

    הרקע השחור שמשתמשי פיירפוקס ראו כאן בימים האחרונים הוא לא הקו העיצובי המיוחד שלי אלא משהו בקוד שהתחרבש. עכשיו הכל בסדר (אני מקווה). תודה לאחי דקר ששוב הצילה את המצב. >

    דרושים

    אם אתם שומעים-יודעים-מכירים מועמדים מתאימים, אנא הפנו אלי בדוא"ל. 1. עורך-כתב עם הבנה עמוקה באינטרנט והכשרה בתחום העיתונות. 2. סטודנט לעבודת הפקה בהיקף של שלוש שעות ביום. דרושה היכרות עם מערכות ניהול תוכן ושליטה מצוינת במחשבים. >

    הביטלס ההודים

    נענועי הראש שובים את הלב. >

    הסקרים משכרים
    "The Marker זכה בפרס האפ"י השנה בזכות הצלחתו ליצור את הבלתי אפשרי - בתקופה של שינויים מרחיקי לכת בהרגלי צריכת המדיה, עם ירידה דרסטית בקריאת עיתונים, גרמנו לצמיחה בתפוצת הקוראים..." (מודעה בדה מארקר המודפס). פטנט עולמי

    צמיחה בתפוצת הקוראים - כנראה ש-The Marker באמת הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי. צפו למשלחות מכל עיתוני העולם לחזות בפלא. ועוד בעניין התבשמויות עצמיות:

    הטפיחה על השכם של חלק מכלי התקשורת מנתוני סקר TIM האחרון, שהיה לא יותר משידור חוזר של הסקר הקודם, בטווח הטעות הסטטיסטית לכאן או לכאן, מביכה במקרים מסוימים ומפוקפקת במקרים אחרים, של ידיעות לא חתומות המציגות חלק קטן מהתמונה בניסיון לייצר מצג שווא. ידיעות על סקרים לא ישפרו את מצב וככל שהן יותר מוטות, כך ניכרת הזיעה בהן. מיותר.

    >
    אם שותים - לא במודיעין

    בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב פסק פיצויים בסך 10,000 ש"ח, לכתב שגיא קופר, שזכויות היוצרים שלו הופרו בשל פרסום כתבתו,"שערוריות בעולם היין", ללא רשותו, באתר mnews.co.il (פורטל מודיעין והאזור). במסגרת טיעוני ההגנה, טענה הנתבעת כי לתובע לא נגרם כל נזק, הואיל ו"תושבי מודיעין אינם ידועים כשתייני יין מובהקים". טיעון משעשע, אבל מבלי משים קלעו עצמם עורכי האתר לסתירה לוגית מסוימת - אם אנשי מודיעין מתנזרים מאלכוהול, למה שיתעניינו בכתבות על אלכוהול? סקרנות אינטלקטואלית?עו"ד ש', תתחיל לחפש כתבות שלי בגוגל, נראה לי שעלינו על משהו. (מקור: הבלוג המשפטי של עו"ד רביה). >

    ספיח בעניין סקר TIM

    תנועת הלוחות הטקטוניים שתיצור את שוק העתידי אינטרנט-טלוויזיה-טלפון עדיין בעיצומה. שיתופי הפעולה החדשים והמיזוגים יבטיחו שגם כאן יהיה סוף סוף מעניין והקפאון שנכפה על השוק ייעלם. מסיבות מובנות לא אוכל לפרוש כאן את התמונה המלאה כפי שאני רואה אותה, אבל ארשה לעצמי שאלת מפתח אחת: מה קורה ל-MSN? סקר TIM רחוק מלהיות מדויק אך לעתים יכול להצביע על מגמה. הסקרים האחרונים מצביעים על מגמת ירידה בולטת ועקבית ל-MSN. מ-37 אחוז חשיפה בדצמבר, 2005, ל-31 אחוז היום. סקרים מדויקים יותר מציבים את האתר במקום השלישי בישראל, עם כ-400-450 אלף גולשים יחודיים ביום. אין אתר בישראל עם פוטנציאל כל כך מבוזבז כמו MSN, בהתחשב בעובדה שמאחוריו ניצבת חברת התוכנה הגדולה בעולם. לי לא ברור מה היתרון היחסי של האתר על המתחרים - אם בחדשות, בווידאו, בהשוואת מחירים ובתחומים אחרים. אפילו בתחום הדוא"ל ברשת, הוטמייל ישראל נרדם בשמירה ואיבד את ההובלה לאחרים מזמן. סביר להניח שחלק גדול מהרייטינג של האתר נובע בכלל מתוכנת MSN מסנג'ר, אשר רוב המשתמשים בה כלל לא טורחים להיכנס לאתר. (האחרים, מן הסתם, לא יודעים לשנות את הגדרת ההומפייג' באקספלורר). הנוכחות של מיקרוסופט בישראל מסיבית וארוכת שנים פי עשרות מונים ביחס למשרדון שמנהלת גוגל בישראל, ובכל זאת הצליחה הראשונה בשלומיאליות מופלאה לאבד את ההובלה באינטרנט בארץ לאחרונה. אם מוסיפים לכך את פיטורי העורכים בחודש מאי מאחר והאתר לא עמד ביעדיו, והעזיבה האחרונה של העורך, נעם רשף, ברור שמשהו רע מאוד עובר על האתר. מערכת הווידאו בלוג שהושקה לאחרונה, בשיתוף פעולה עם ערוץ 2, נראית כמו קריקטורה של אתרי Web 2.0. אז נכון, גיור 20+ שירותי Live ומנוע החיפוש החדש צפויים לספק לאתר תנופה אבל כדי ש-MSN יוכל להתמודד עם גוגל, עליו, פחות או יותר, לפרק את האתר הנוכחי ולבנות חדש. האם הזיווג ארוך השנים בין מיקרוסופט לאינטרנט זהב (בעלת השליטה) נכשל? או שהשתיים עוד יפתיעו? כרגע המאזניים נוטים לאפשרות הראשונה. >

    יותר מדי מידע, פחות מדי זמן

    צרכני מידע כבדים, כמוני, נתקלים בתופעה שאפשר לכנותה "הרעלת אינפורמציה": מאות הודעות נערמות בכמה חשבונות בתיבות הדוא"ל הנכנס, עשרות פידים ב-RSS, משימות שצריך לעקוב אחרי ביצוען. חוסר ניהול נכון של המידע הזה מוביל לא פעם לפסיחה על מידע חשוב. יודע כל מי ששלח לעצמו אימייל תזכורת לביצוע וגילה אותו קבור במפולת של הודעות נכנסות לאחר כמה שבועות. ניהול ידע נכון, לכן, הופך קריטי יותר ויותר עם הזמן. כמו באתרי אינטרנט, מידע שלא מוצף למעלה ונראה לעין פשוט אינו קיים. בשבועות האחרונים חיפשתי פתרון מושלם (אוקי, כמעט מושלם) למצוקת האינפומניה שלי. ישום החלומות אמור לכלול את כל הפידים ב-RSS במתכונת של מבזק (טיקר) שרץ על המסך, הודעות אימייל מכל חשבונות הדוא"ל, יכולת פשוטה להעתיק טקסט מאתרי אינטרנט (clippings) לצורך עיון בשלב מאוחר יותר, תזכורות ומשימות. אני לא משתגע על רוב קוראי ה-RSS המקוונים (הלא מקוונים כמו ה-Live Bookmarks של פיירפוקס לא מסתנכרנים כשמשתמשים במחשבים שונים, כך שבכל פעם צריך לעדכן את קובץ ה-OPML) ואתרים בהתאמה אישית כמו Netvibes כי הם גוזלי זמן ומחייבים את המשתמש לצפות בהם בפורמט של אתר שלם. הנטיה הטבעית שלי היא להשתמש בהרחבות של פיירפוקס, אך כדי לענות על כל הצרכים שציינתי יש צורך בכמה הרחבות שונות במקביל, שחלקן לא תואמות לגירסה 2.0. בלית ברירה חיפשתי ישום חיצוני נוסף שישב בסרגל המערכת. Yahoo! Widgets (לשעבר Konfabulator) נראה מצוין, אבל אפשרויות הניווט בגלריית ה-Widgets דלות ביותר. אי אפשר, למשל, לסדר את הווידיג'טים על פי הדירוג שנתנו להם הגולשים או לפי מספר ההורדות. אני גם נרתע מהנטייה המגונה של יאהו להתקין את סרגל הכלים שלה במחשב מבלי לשאול. סרגל הצד של Google Desktop 4 כבר נראה הרבה יותר טוב. הוא מקבץ בחלון אחד חדשות מ-RSS, גלריית תמונות מתחלפות מהמחשב (פחות שימושי), הודעות נכנסות מ-Gmail, פנקס רשימות, דברים לעשות, אנשי הקשר המחוברים מ-Google Talk ועוד לא מעט תכונות. האכזבה העיקרית שלי מ-GD4 נגעה לחוסר אפשרות לייבא רשימת פידים ב-RSS כקובץ OPML. מי לעזאזל משחרר תוכנה ללא תכונה בסיסית כזו? המחשבה על הזנה ידנית של 30 פידים די הוציאה לי את הרוח מהמפרשים. מלבד זאת, גלריית התוספים החיצוניים של התוכנה דלה למדי. אם תרצו, למשל, לצרף לסרגל הצד את רשימת אנשי הקשר שלכם מ-ICQ - אי אפשר. התחנה הבאה הייתה Desktop Sidebar בעלת המראה הוויסטאי. התוכנה מיישמת כבר עכשיו את ה-Sidebar והגאדג'טים (הכינוי של מיקרוסופט לווידיג'טים) של ויסטה (שהועתקו מה-Dashboard של Mac OS). בסרגל הצד אפשר לצרף מודולים כמו עדכוני RSS המתחלפים כל כמה שניות, פנקס רשימות (פחות נוח מזה של גוגל), הודעות נכנסות מ-Gmail, רשימת אנשי הקשר המחוברים מ-ICQ, שדה לחיפוש קבצים במחשב באמצעות Copernic Desktop Search, רשימת התזכורות והמשימות והודעות המייל המדוגלות מתוך אאוטלוק. יש עוד עשרות תוספים חיצוניים שאפשר לצרף. למרות שאני לא בטוח ש-DS תשרוד את Vista, בינתיים זו החלופה הטובה ביותר, עד שיוכיחו לי אחרת. DS לא מושלמת, כמובן. חלק מהתוספים מבוגגים ולי באופן אישי חסרה האפשרות לנהל את התוכנה באמצעות שירות און ליין מכל מחשב. גוגל דסקטופ מול דסקטופ סיידבר מימין לשמאל: Desktop Sidebar ו-Google Desktop >

    הכנס כותרת כאן

    ניסוח כותרות ברשת היא אומנות נבדלת לחלוטין מכותרות בעיתוני דפוס. בעיתון יש יותר מקום לכותרות מרומזות. למשל, "מי המפורסם שעומד לחזור בתשובה? עמוד 12 במוסף". הקורא כבר קנה את העיתון וכל מה שנשאר זה לפתות אותו לקרוא. כשמדובר בהומפייג' של אתר אינטנרט התמונה שונה לחלוטין. לגולש אין זמן למשחקי חידות. הוא תאב אינפורמציה ואם לא תתן לו "בשר" הוא לא יקליק ויעבור הלאה לאחר כמה שניות. לכן, כותרת כמו "לא נהסס להגיב גם בעזה" פחות מושכת להקלקה מ"צה"ל: דין עזה כדין לבנון" וזו פחות טובה מ"צה"ל: נכה בעזה כמו בלבנון". עקרון זה נכון רק לגבי כותרות בדפים ראשיים - ברגע שהגולש הקליק הוא "קהל שבוי" וניסוח הכותרת בדף הידיעה פחות רלוונטי. דוגמה מצוינת לכותרת שהיא מתכון בדוק למספר קליקים נמוך מתנוססת עכשיו בדף הראשי של "וואלה": "המחשבה לא פוטרת מהחובה לפעול", ראיון עם הרב אריק אשרמן, מנהל "רבנים למען זכויות אדם". הראיון בעייתי כשלעצמו, אך כותרת מושכת יותר תהיה "עלינו כישראלים לכפר על חטאינו במעשים". >

    עוד טכנולוגיה עתיקה אחת ודי

    יום ההולדת שלי היה אמנם בחודש שעבר, אבל לא אתנגד לקבל במתנה פטיפון חדש ולבנבן של Marantz, רק לאיפה דוחפים את ה-MP3? מתוך IFA טוב, אולי רק עוד תמונה אחת או שתיים. >

    • ברלין
    • ifa
    בחזרה לפיוצ'רמה

    פרק הפיילוט של פיוצ'רמה, Space Pilot 3000, זמין לצפייה ברשת. >

    לחצו כאן לסוף שמח

    מעט מאוד סרטים שראיתי בשנים האחרונות הסתיימו לשביעות רצוני: "מועדון קרב", "ממנטו" ו"היסטוריה של אלימות" הנהדר של דיוויד קרוננברג אם למנות כמה שאני זוכר. בשאר הסרטים, גם במוצלחים שבהם, התגנבה לעתים תחושה של פקשוש ומחשבה שאני, במאי מצליח בייקום מקביל, הייתי יכול לביים את זה הרבה יותר טוב. פנטזיה בצד. הניו יורק טיימס מדווח על כותר DVD חדש בשם The Onyx Project, "ניסוי בעלילה לא ליניארית לעידן הדיגיטלי". הסרט מגולל את סיפורו של איש הכוחות המיוחדים של ארה"ב, רוברט הנדרסון (דיוויד סטרטהיין מ"לילה טוב ובהצלחה"), אשר נשלח למשימה באפגניסטן, שמסתבכת, כמובן. הצופים יכולים להקליק על קישורים שיקבעו את התפתחות העלילה בכל סצינה. במהלך הפקת הסרט צולמו 400 סצינות באורך כולל של חמש שעות. בכוונת היוצרים לעודד השתתפות פעילה של הצופים בתהליך הצפייה, כך שכל אחד ואחד יצפה בסרט שונה במקצת. לי זה הזכיר סדרת ספרים די נחותה שקראתי בשנות העשרה שלי, בשנות ה-80' האבודות. בספרים אלה אפשר היה לבחור בסוף כל פרק את ההמשך הרצוי באמצעות מעבר לעמוד מסוים. "עלילה לא ליניארית" אולי מלהיבה את הדמיון אך עלולה להתגלות כתרגיל קולנועי די מנג'ס. מה גם שאין כאן חופש בחירה אמיתי.

    צפייה בסרטים הייתה וכנראה תמיד יהיה חוויה של "הישענות לאחור" . (lean back) אנחנו לא באמת רוצים הפרעות בלתי פוסקות במהלך הצפייה גם אם המשמעות היא העברת השליטה על העלילה לידינו.

    הפוטנציאל האמיתי של הטכנולוגיות הדיגיטליות הוא ביכולת להפיק בעלות זולה יחסית גירסאות שונות לכל סרט - גירסה אלימה במיוחד, גירסה נועזת וסקסית, גירסה לכל המשפחה, גירסה רומנטית וגירסה לפסימיים. כותרי ה-DVD מממשים את הפוטנציאל הזה באופן חלקי. במאים שלא ייענו לאתגר צפויים להיתקל בעותקים ערוכים מחדש של הסרטים שלהם ברשת, שנוצרו על ידי גולשים שיסבירו להם בדיוק איך הסרט שלהם היה אמור להסתיים.

    קישור נוסף:

    >
    נפגשתי עם המהרישי היום

    המהרישי אמר שסלי מרידור מאמין בו באדיקות וגילה לי שהוא הוא האחראי על האינטרנט. בקרוב כל האמת תצא לאור. הוא גם לחש באוזני שאם לא אעדכן את הבלוג הזה לעתים יותר תכופות יישארו לי שני קוראים, אחת מהן ילדה בת שנתיים וחצי. אז קאט דה בולשיט. הנה, משחק קטן עם Google Gadgets האוניברסלים. נחמד, לא? למרות כל ניסיונותי, לא הצלחתי למתוח את המשחק לכל הגובה. אם מישהו פספס, קישור לטור שלי על סלט האינטרנט שמכינים לנו. שמתי לב שרוב הטוקבקיסטים לא מסכימים איתי, אבל לך תבנה מדינה עם טוקבקיסטים. >

    עוד גוגל גאדג'טים

    תרעננו את הדף לציטטה חדשה. וזו שטות ממכרת: אני מחכה למשחק כזה שיאפשר לצרף את השפם של עמיר פרץ לראש של דליה איציק. >

    שרונה שוב שוברת לבבות

    "מיי שרונה" של הקנאק (1979) הוא מסוג השירים שכולם אוהבים, מאותו חומר גלם של "קום און איילין" של Dexys Midnight Runners, שיצא שלוש שנים מאוחר יותר, רק ללא העליצות המתפרצת בפזמון שגורמת אפילו לטיפוסים איסלנדים כמוני לרצות לרקוד (רק לרצות, יש גבול לכל דבר). הריף של שיר הפאואר פופ הזה נכתב ב-1979 על ידי גיטריסט הלהקה, ברטון אבר (באנגלית זה נקרא טוב יותר, תאמינו לי), והתאים בצורה מושלמת ללב השבור של הסולן דאג פיגר, לאחר ופגש והתאהב נואשות בנערה ושמה שרונה, בת 17 באותה תקופה מיי שרונה, הסינגל(אין כמו רומנטיקת נעורים). אותה שרונה הלפרין, אגב, היא סוכנת נדל"ן בלוס אנג'לס (החלום ושברו?). זה עוד לא הכל. הלפרין פתחה אתר נדל"ן בכתובת mysharona.com ונעימת הפתיחה שלו היא (כן, ניחשתם נכון. והיא דווקא נראית די מדליק). כל ההקדמה הטרחנית הזו מיועדת רק לספר שהקנאק תבעו בחודש שעבר כמה חברות אינטרנט, בהן יאהו!, אמזון ואפל, בגלל שמכרו בחנויות המוזיקה המקוונות שלהן עותקים של השיר הנפלא It's Tricky, שיצא ב-1986, של להקת הראפ המשפיעה Run DMC. אותו שיר כולל סימפול בלתי מורשה של "מיי שרונה". בתלונה בת 48 עמודים טוענים פיגר ואבר ש-RUN DMC הפיצה באופן בלתי מורשה את השיר עם הסימפול שלה. עכשיו, לא ברור למה הם חיכו 20 שנה כדי לתבוע, והרי It's Tricky לא היה בדיוק שיר אלמוני עד כה (להיט ענק בתקופתו, ליתר דיוק), ועובדה זו די שומטת את השטיח מתחת לרגליהם החמדניות. תביעה על בסיס דומה הגיש נגן הג'ז ג'יימס ניוטון נגד הביסטי בויז, לאחר שלטענתו הלהקה שילמה לחברת התקליטים עבור הזכויות להשתמש בקטע חליל בן שש שניות בשיר Pass The Mic באלבום המופלא Check Your Head, אך לא שילמה לו על הזכויות באופן אישי. בית המשפט העליון בארצותמיי שרונה, סוכנת נדלן הברית דחה את התביעה. ה-Verve נאלצו לשלם לרולינג סטונס את כל התמלוגים שקיבלו עבור השיר Bitter Sweet Symphony. הקטלוג של הסטונס נשמר בקפדנות ולהקת "קארטר מכונת הסקס הבלתי ניתנת לעצירה" (בעברית זה נשמע יותר טוב) נקלעה לצרות משפטיות רק בגלל שציטטה מהשיר Ruby Tuesday. פסיקה של בית משפט בארה"ב מ-1995 קבעה שאפילו קטע מוזיקלי בן שלושה תווים נחשב מפר זכויות יוצרים. יש עוד דוגמאות רבות אבל המצב החוקי האנומלי מספיק ברור. למה אנומלי? כי כל תרבות ההיפ הופ מבוססת על "העתקה והדבקה", על רפיטטיביות ועל הוצאת תכנים מהקשרם והדבקתם מחדש במקום אחר, כדי לספק להם משמעות חדשה. סימפול אינו גניבה או עבודה של עצלנים. איפה היה Stan של אמינם בלי הסימפול של דידו, ולא היה נוצר ה-The Grey Album של די ג'יי דיינג'ר מאוס משילוב של האלבום הלבן של הביטלס והאלבום השחור של Jay-Z. בתקופה מסומפלת, משובטת, מפורקת ומורכבת מחדש, כל מי שיתעקש להיצמד למציאות הישנה סופו להפסיד, אבל עוד לא הגענו לשם. על משקל שיר אחר של הביסטי בויז, עליך להילחם על זכותך לסמפל. >

    למה גוגל צריכה צינור גדול
    יובל דרור תמר מדווחת על דן פרידמן שמדווח ב-ynet על הוול סטריט ג'ורנל, המתבסס חלקית על מייקל ארינגטון מטק קראנץ', המדווח על מגעים מתקדמים בין גוגל ליוטיוב. דרושה רגישות של קרנף כדי לפספס את ביקורת התקשורת המושחזת והפרשנות המנוסחת לעילא, רק מה חבל שהיא שגויה. נטען שהסיבה היחידה שיוטיוב לא נתבע עד היום היא בגלל שהאתר שווה הרבה מאוד כסף על הנייר אך לא בפועל, ואם האתר יירכש על ידי גוגל, יתבעו את האם-אמא שלו. לא יודע לגבי האמא, אבל הסיבה היחידה לכך שיוטיוב לא נתבע עד היום היא שהאתר נענה מיד לכל בקשה להסיר תכנים מפירי חוק (הליך שנקרא בשפה המשפטית "הודעה והסרה"). הליך זו מיושם היום לגבי כל ספקי שירות המציעים פלטפורמה להעלאת תכנים על ידי גולשים. מרגע שיוטיוב נעתר לכל הבקשות, ה"קייס" המשפטי נגדו חלש. הנחה שגויה נוספת היא שברוני הוליווד תובעים בשביל כסף. טעות. הם לא זקוקים לכסף. הם תובעים כדי לסלק מתחרה מהדרך, וכך הם נהגו עם "נאפסטר", על אף שגם במקרה הזה החברה הייתה שווה הרבה כסף על הנייר וכמה גרושים בפועל. סילוק מתחרה מהזירה - מסיבה זו ישתלם לגוגל להשתלט על יוטיוב, גם אם תצטרך להיפרד מקצת הררי המזומנים שלה, כדי להפוך לספריית הווידאו העולמית מספר 1 בשוק ה-IPTV העתידי. אגב, להבדיל אלפי הבדלות, סילוק מתחרה מהדרך הייתה הסיבה לכך שתפוז ניסתה לקנות את ישראבלוג (ולהערכתי זו גם הסיבה שנדחתה, על אף שהציעה סכום גבוה יותר מנטוויז'ן). "אם היוטיובים יחליטו להתקפל ולהסיר את כל החומרים המפרים מהאתר, הפופולריות שלו תקטן, והערך שלו יצנח. אם יחליטו להיאבק, יפסידו ככל הנראה הררי דולרים, והערך שלו יצנח" טעות. כבר עכשיו, חלק גדול מהקטעים המצליחים באתר שייכים לגולשים ולא לתאגידי בידור. נכון, יש גם אחרים, אך רובם נשארים באתר בגלל הסכמה שבשתיקה של בעלי הזכויות או בהסכם עם האתר. הסכמים כאלה נחתמו עם NBC, ורנר , סינגולר וחברות גדולות נוספות. ככה לא נראה אתר שעומד בפני תביעות ענק ופשיטת רגל. כמעט כל האנליסטים טועים בהערכת השווי של יוטיוב, כפי שלא הבינו את הערך של כל רשת חברתית בעבר (כולל ICQ). זה לא הטכנולוגיה, טומטום, ברור שאם תושיב 20 מפתחים בחדר הם ימציאו לך יוטיוב חדש תוך כמה שבועות, אך הכח של האתר (מלבד הראשוניות) הוא בקהילה החזקה. >
    מכפכף בבלנדר לספאם באינבוקס

    נו, כנראה שצביקה פיק כבר לא ישמח כל כך כשיפגוש את אורן פדלון בפעם הבאה. הספק לא רע בשביל אדם שלא קיים. >

    תנו להצעה של מרצ להתפוגג לבד

    עצומות מקוונות גורמות לי להתקף של ספקנות. אף פעם אי אפשר לדעת מי עומד מאחוריהן ואם הוא פיתח סקריפט קטן שיכול להקפיץ את מספר החותמים מ-1 ל-10,000 בכמה שניות. דיווח על עצומה חדשה לא שונה מפרסום מכירה של טוסט בצורת הפלולה של אהוד ברק ב-eBay. מדובר ב-Non News. תראו לי מקרה בו עצומה מקוונת הביאה לשינוי המצב ואז אולי ראוי לדווח על זה. לכן. את הקישור לעצומה נגד הצעת החוק של מרצ להוציא את שיתוף הקבצים מחוץ לחוק דחפתי לתיקיה של "אל תתקשרו אלי, אני אתקשר אליכם", בדיוק כמו עצומה נוספת בנושא זה מהשבועות האחרונים. ב-NRG סברו, לעומת זאת, שהנושא ראוי לדיווח ומהידיעה שלהם התברר כי מאחורי העצומה עומדים שני פעילים בנוער מר"צ ואף הצליחו להביא לזימון ישיבת סיעה מיוחדת בנושא בשבוע הבא! לי כל העניין הזה מריח קצת כמו ספין. לא אופתע אם בתום הישיבה יוכרז על משיכת הצעת החוק ובתגובות לידיעות יופיעו קריאות כמו "נוער מרצ הוכיח שיש למפלגה עתיד" (מצביע פוטנציאלי). האם העצומה הזו נועדה לספק לראשי מרצ סולם לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסו? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אבל מבחינתי, אפשר לבעוט בסולם. שיישארו על העץ. הסיבה היא שהצעת החוק הזו חסרת סיכוי בדיוק כמו ההצעה שקיבל ב-SMS המציע הסדרתי ח"כ חסון, להציב שלט על שמשת כל מכונית בה נוהגת אישה בנוסח "זהירות, נהגת". סיכויי ההצעה אפסיים לא בגלל שמדובר בהצעת חוק פרטית של חברי כנסת מהאופוזיציה אלא משום שרק הצעת חוק אחת בענייני זכויות יוצרים צפויה לעלות להצבעה בכנסת במושב הקרוב (אם הכנסת לא תתפזר כהרגלה) - הצעת חוק זכויות יוצרים הממשלתית. >

    אתר וידאו במצב טוב מחפש קונה אמיד

    בעקבות הרכישה של YouTube, הררי המילים שנשפכו עליה (פרשנות מקוצרת, שירות לקוראים עם הרעלת מידע: לא בועה, לא גבוה מדי, ישתלם אחול מניוקי) והווידאו המתבקש של צ'אד וסטיב (תרשו לי, כן?), גם באתר Flix טוענים כי קיבלו הרבה הצעות לרכישה ומסבירים איך בדיוק אפשר לקנות אותם. יש למישהו עודף משטר של 200? סתם, סתם. מנשק טעים ומוצלח וצופה להם עתיד ורדרד. >

    כשסרגיי מתעצבן באמת

    "ופתאום סרגיי הרים את אגרטל הזכוכית המהודר עם הכיתוב 'בידידות, לארי' וסמל ה-G הבלתי נמנע והשליך אותו לכיוון הכללי של לארי. לארי התכופף באינסטינקטיביות והכריזנטמות עפו, יחד עם המים, על מיטת הקליפורניה שסרגיי נאלץ להוציא ממטוס המנהלים הזוגי". מתוך הספר "סרגיי ולארי - הסיפור האמיתי", הכולל גילויים מסעירים על ההתמכרויות של סרגיי ללגו ולארי לטופי. ביוגרף הצללים מתאר את התקף הזעם של סרגיי לאחר שהגישו לו כתבה מתורגמת ממעריב, בה נטען כי אתר גוגל וידאו הוא כשלון. וברצינות, גוגל מתייחסת ומגיבה לפרסומים עליה בכל העולם, אבל הם לא באמת סופרים אותנו, ובמילה "אותנו" אני מתכוון לכל פרסום בתקשורת הישראלית. >

    הייתכן גוגל ללא חיפוש

    בעקבות המלצה של אדר פיגו ניסיתי את הגירסה החדשה של Google Reader, ומה אומר לכם, הממשק באמת טעים ועסיסי, קורא הרסס הטוב שאני מכיר ורובם הרי לא טובים. הכל היה טוב עד שניסיתי לחפש כותרת על פי מילת מפתח ואז - הלם ואכזבה - כמו שכתוב בעיתונים. אין חיפוש! זה השירות הראשון של גוגל הזכור לי ללא חיפוש. האם גוגל שכחה את המקורות והפכה סופית למיקרוסופט החדשה? >

    אוהב מתנות טיפשיות - יחיה

    כולם חוטאים פה ושם במתן מתנות טיפשיות ומיותרות לאנשים בלי להקדיש מחשבה. איזה מחזיק סבונים מעופש במשקל 10 ק"ג שנקנה במלכודת תיירים או ספר של רם אורן, רחמנא לצלן. אבל יש גם יוצאים מן הכלל. אם אקבל מודל מיניאטורי של שיכון ישראלי מצוי או של כלבו שלום, זו תהיה המתנה המיותרת הכי מקסימה. את המזכרות יצרו יהונתן הופ ושרה אוסלנדר. "מזכרות מתעדות לרוב סמלים תרבותיים בעלי חשיבות לאומית", הם כותבים, "אך סדרה זו מאפשרת לנו להנציח את הסתמי והיומיומי". אפרופו סתמי, אני מחכה למודלים של קניון עזריאלי, כיכר אתרים ומפלצת הבטון על חוף הים במבואות הדרומיים של חיפה. >

    הקלטת הלוהטת של דיסני

    תאגיד וולט דיסני הודיע ביום חמישי שנקט "בצעדים הולמים" נגד עובדים בפארק השעשועים בפריז, שנתפסו מדמים יחסי מין בקטע וידאו שהופץ ברשת. בווידאו המגורען, שצולם כנראה במצלמה נסתרת בחדר הלבשה במתחם דיסנילנד בפריז, נראות הדמות המוכרות והאהובות, מיקי מאוס, מיני מאוס, גופי, פלוטו ואחרות, עושות תנועות של יחסי מין. מיני מאוס נאבקת להשתחרר בעוד גופי ואיש שלג ענק אוחזים בה מאחור. בשלב מאוחר יותר מיקי מאוס מדמה סקס עם איש השלג וגופי עושה את זה עם צ'יפ ודייל הסנאים. "ההתנהגות הנראית בווידאו לא מקובלת ולא נסלחת", נמסר בהצהרה של דיסני. הלב יוצא אל התאגיד החביב הזה והנטייה הראשונית היא להורות לפוחזים להסיר ידיהם המטונפות ממחוזות התום של ילדותנו. אבל אם חושבים על זה, מה הקטע של צ'יפ ודייל? ומיני מאוס, אין לה מניירות של שרלילית עם כל הצחקוקים המזויפים האלה? אולי הם לא היו כל כך תמימים מלכתחילה. השובבים >

    חיות קטנות של רייטינג
    קוראים לי גל ואני מכור לסטטיסטיקה.

    מחקרים על התמכרות לאינטרנט מגוחכים בעיני. אי אפשר להיות מכור לאינטרנט כמו שאין אנשים המכורים לחיים. התמכרות לפעילויות ברשת – כמו פורנו, משחקים או פורום המעריצים של ירון דקל – זה כבר סיפור אחר.

    התמכרות אחת קשה, שרק נטייתי לבדוק את כל חשבונות האימייל באובססיביות יכולה להתחרות בה, היא תאוות הסטטיסטיקה שלי. כאן, בבלוג הזה, כמו בעבודה, זורמים אלי מסביב לשעון דו"חות סטטיסטיים מפורטים, המתעדים את כל תנועת הגולשים.

    על אף שתנועת הגולשים בבלוג היא שבריר אחוז ממספר הגולשים בערוץ המחשבים, היא מעניינת אותי לא פחות. הפלאגין המצוין פיירסטטס מספר לי כמה אנשים ביקרו בבלוג ב-24 השעות האחרונות, באילו דפדפנים ומערכות הפעלה הם משתמשים (פיירפוקס שולתת!!) ומאילו אתרים הם מגיעים.

    גוגל אנליטיקס מספק נתונים קצת שונים, ויודע לספר מהיכן הם גולשים ברחבי העולם. אחד מרגינה, קנדה, אחד מפריז, אחד מהחוף המערבי של ארה"ב, שלושה מהמזרחי, יש גם מישהו מבייג'ינג, מפנום פן ואיזור בנגקוק (במקרה האחרון אני אפילו יודע במי מדובר). הגוגל אנליטיקס יודע גם לספר כמה מהם הם מבקרים חדשים וכמה גולשים חוזרים ומציע עוד פילוחים רבים שעוד לא הספקתי ללמוד אותם.

    פידברנר מפרט נתונים נוספים על מספר המנויים לעדכון הרסס שלי ומשרטט לי עוגות צבעוניות על פי קוראי הרסס של המנויים. בטכנוראטי אני יכול לראות מה מיקום הבלוג שלי בין כל הבלוגים בעולם (351 אלף, אם התעניינתם).

    כמו בעבודה, גם כאן, כל גידול ברייטינג משמח ומעודד וצניחות פתאומיות מטרידות. מה עשיתי לא בסדר? אולי הכותרת הזו מנוסחת גרוע, או שהכתבה לא הייתה מובנת. אני מכיר את כל השטיקים והטריקים למשוך קהל. סטטיסטיקה=מידע=כח, אך אם לא נזהרים, הכלי הזה מפעיל אותך במקום שתנצל אותו.

    הממשקים האלה ממכרים. אפשר ללמוד המון מסטטיסטיקה, אבל בשילוב עם האינטרנט היא מובילה לדטרמיניזם טכנולוגי שקובע שיותר תמיד עדיף מפחות, כפי שהדי אן איי של האימייל מורה "בדוק אותי, בדוק אותי הרבה".

    מהפכת התוכן האישי הופכת את כולנו לחיות קטנות של רייטינג. דירוגים של משתמשים זה הכוח המניע את אומת הדיג. כניסה לעשיריית המדגגים הפותחת או ל-100 המובילים בטכנורטי הופכת ליעד מקובל. זה לא דומה בכלל לערוץ 2, כי בהתאם לזנב הארוך של הרשת, כל אחד מאיתנו ישאף להגדיל את הרייטינג שלו בקרב קהילות נישתיות וקבוצות התייחסות קטנות, אך השאיפה לפופולריות ממשיכה להתקיים גם בהן.

    אני כבר צופה איך תישמע המורה של בתי בעוד 10 שנים: "הרייטינג של הילדה מאוד התדרדר לאחרונה. היא כותבת פחות פוסטים, מייצרת הרבה פחות וידאו ולא משתפת תכנים עם חברים. יש מקום לשיפור!".

    >
    מפת מבקרי הבלוג

    בעקבות הקטע הזה עלה לי רעיון לניסוי קטן בקהילתיות 2.0. הכנתי את המאשאפ הבא בכמה צעדים מאוד פשוטים. כל מבקר בבלוג מוזמן להקליק על המפה ולהוסיף את מיקומו וכל הערה רלוונטית אחרת. במקרה הכי גרוע, רק אני אהיה על המפה כמו טמבל. הנחיות: אפשר לגרור את הסמן כדי להזיז את המפה. כדי להוסיף את מיקומכם צריך להקליק עליה וללחוץ על האפשרות Edit Map. לאחר מכן יש להירשם לאתר ולבסוף לבחור באפשרות Add a waypont ולהקליק על המפה במקום המתאים. אין חובה להזדהות בשם מלא, כמובן. >

    האם ערוץ 10 ינענע את נענע?

    ב"גלובס" יודעים לספר (הלוגו הנצחי "פרסום ראשון", שמופיע גם כשמדובר בפרסום שני, שלישי ועשירי הוחלף ב"גלובס לפני כולם") כי בשבועות הקרובים צפוי להיחתם ההסכם בין ערוץ 10 לבין נטוויז'ן, על רכישת 49% מנענע. על פי ההסכם, שמתבשל זמן רב, ערוץ 10 ירכוש כ-49% ממניות נענע תמורת כ-11.3 מיליון דולר - רק רבע מהסכום הזה במזומן והשאר בזמן פרסום, חסויות ותכנים. עם 250-350 אלף גולשים ביום, נענע הוא היום האתר הפופולרי החמישי או השישי בארץ (בשורה אחת עם NRG, אחרי MSN, גוגל, ynet ווואלה). השילוש הקדוש שעומד מאחורי האתר, נטוויז'ן-ברק וגלובקול, בבעלות אי די בי של נוחי דנקנר, אף הוא לא הוביל בתחומו, אך המיזוג צפוי לחזק את מעמדה של נטוויז'ן בשוק ספקיות האינטרנט. ערוץ 10 עדיין לא הצליח להתבסס מסחרית, וכבר נאלץ להתמודד עם משבר קשה הפוקד את ענף הטלוויזיה. מצבם של הערוצים המסחריים 2 ו-10 חמור אף יותר מהפלטפורמות הרב ערוציות (יס, הוט), שרוב הכנסותיהן לא מבוססות על פרסום. האם החיבור בין שני השורדים האלה יזניק את נענע לעמדת יתרון בדור הבא של הרשת? אסור לזלזל באפשרות הזו, אך לא כדאי לשכוח שנענע הוכתר בעבר גם כ"פורטל העתידי של חברות הכבלים" ועוד אי אילו תארי סרק. "בנטוויז'ן מקווים כי המיזוג יחזק את נענע בנקודות החלשות שלה מול וואלה - מיתוג הפורטל, שימוש בקרב מבוגרים המעדיפים תכני חדשות ואקטואליה וגישה נוחה לתכנים טלוויזיוניים". איך לומר את זה במילים עדינות, נענע אינו מתחרה בוואלה בשלב זה. "מיתוג הפורטל" - האם אלה מילים מכובסות לתיאור הפיכת נענע בשנים האחרונות לאתר נוער (במיוחד עם רכישת ישראבלוג) וחוסר היכולת שלו לעניין קהלים חדשים, על אף האנשים המוכשרים שעבדו ועובדים באתר, ופיצ'רים כמו נענע מייל (שטוב יותר מהדוא"ל של וואלה)? נענע אינו מוביל היום בשום תחום - לא בחדשות, לא בתכנים, אפילו לא במסחר אלקטרוני. קשה להאמין שערוץ 10 יחולל שינוי. "על-פי הערכות של גורמים המקורבים לעסקה, לא מן הנמנע כי השם "נענע" ישונה, ככל הנראה, ל"נענע 10". מיתוג כזה עשוי להבטיח סופית שנענע יזוהה כאתר של ערוץ 10, לטוב ולרע, ויוותר סופית על השאיפה להפוך לפורטל המוביל. "בערוץ 10 מקווים, כי בכך יצרו פורטל אינטרנטי לתכנים שלהם בהשקעה נמוכה יחסית, ועם הגעה מהירה לקהל משתמשים. בנוסף, זוהי הדרך שלהם למנף תכנים קיימים להחזיר את ההשקעה הכספית בהם גם מפלטפורמות נוספת" בערוץ 10 עשויים לגלות כי פורטל אינטרנט הוא עסק תובעני ומורכב בהרבה מעסקי הטלוויזיה. הם לא יוכלו להסתפק בפירוק התוכנית של אודטה לקטעים בני שלוש דקות או לשדר את תוכנית הבוקר של הערוץ ולקוות שהגולשים כבר יגיעו. >

    בקשת עזרה

    אולי מי מהוורדפרסרים מבין הקוראים יודע מה לא תקין בהתקנת התוסף Ultimate Tag warrior,שיוצר את ענן התגיות מצד שמאל. הבעיה היא שלחיצה על רוב התגיות מובילה לדף ריק, במקום לדף הכולל פוסטים עם התגיות האלה. וכן, קבעתי בהגדרות שכל הקטגוריות יומרו לתגיות והתוסף Tag Archive מותקן ופועל. >

    מה עושים עם קרחת הבומבלאץ?

    "זה לא מפתיע שהעולם המוביל שטיח המדינה של הלבנון הדרומית של המחבל עם פצצות של אשכול באחרון 72 שעות של הסיכסוך החדש של חיזבאללה של הישראל". "הבומבלאץ, חצי הגודל של פחית של סודה, משקר/שוכבים בבתים של האנשים, גנים, על הרחוב ועל שטח חקלאי...ישראל לא ענתה לחזרה על או"ם מבקשת להעביר מעל נת מידע על השביתות של פצצה של האשכול, עושה את המשימה לקרחת הבומבלאץ הרבה יותר קשה. מיספר אנשים, בעיקר ילדים, נהרגו או באופן רע חבלו על ידי הבומבלאץ הלא מפוצץ". מאמר פרוגרמטי על נזקי הבומבלאץ באתר החיזבאללה בעברית. תראו מה זה. הבומבלאץ הזה רק בגודל חצי פחית סודה וכל כך הרבה נזק. כשהוא משולב עם הקרחת - חבל לכם על הזמן. הבומבלאץ, מותר לנחש, אלה פצצות המיצרר שישראל השאירה בשטח לבנון והעניין לגמרי לא מצחיק. אך מעניין מה חשבו להם שם בחיזבאללה כשהשיקו את האתר הזה: "אנחנו לא יודעים מילה בעברית אבל במקרה הכי גרוע, כמה ציונים יצחקו עלינו? מומחי המודיעין של "חורים ברשת" במפרץ הפרסי ובחדרה לא שוללים אפשרות כי הגיקים של החיזבאללה עשו שימוש בנזגול, על פי התרגום האיכותי והמוקפד. עוד על אתר החיזבאללה בעברית. >

    הדומיינים הגרועים בעולם

    1. www.whorepresents.com (אתר המאפשר לגלות מי הם הסוכנים של סלבריטאים או החנות האולטימטיבית למתנות לזונות?). 2. www.expertsexchange.com (מקום מפגש לבעלי מקצוע או פורטל המומחים לשינוי מין?) 3. www.penisland.net (אי העטים או ארץ הפינים?). 4. www.therapistfinder.com (איתור פסיכולוגים או מנוע לחיפוש אנסים?). 5. www.powergenitalia.com (אתר חברת החשמל האיטלקית או אברי מין רבי עוצמה?). 6. www.cummingfirst.com (הכנסיה המתודיסטית הראשונה של קמינג. בוודאי, יש אפשרות אחרת?). 7. www.ipanywhere.com (אתר תוכנות, אבל הריח לא משהו). (מקור). >

    קנו אותי, קנו אותי

    האם ענקית האינטרנט יאהו!!!? עומדת לרכוש את "חורים ברשת"? על פי הודעה לעיתונות של "חורים ברשת", מתברר כי מתנהלים מגעים בשלב מתקדם בין שני האתרים. "חורים ברשת", שנוסד לפני כמה שבועות, הוא הבלוג המצליח ביותר בתחום החורים ברשת ולמעשה, מדובר במונופול בתחומו. "חורים ברשת" הוא אתר בפורמט ווב 2.0 - גולשים יכולים להגיב ובבלוג אף משולבים קישורים!!!! גם יאהו!!!!? הצליח לא רע. מייסד "חורים ברשת", ג.מור, מסר ל"חורים ברשת" כי הרכישה על ידי יאהו!!!!? היא רק קצה הקרחון מבחינתו. הוא מתכוון לחתור גם בהמשך לחידושים טכנולוגיים וחברתיים באתר וטבעי כי ענקיות אינטרנט רבות רוצות להצטרף לחזון הייחודי של הבלוג. מור הודה כי הוא זה שיזם את הפנייה ליאהו!!!? וכי עדיין לא קיבל תשובה חיובית, אך הסיק כי המשא ומתן בשלבים מאוד מתקדמים על פי ההודעה שהתקבלה משירות הלקוחות של החברה בנוסח "קיבלנו את פנייתך ונחזור אליך בהקדם. נשמח לעמוד לרשותך". התגובה הראשונית של מור להצעת הרכישה של יאהו!!!!? הייתה "גם אני רוצה לקנות אתכם, אבל שכחתי את הגולד מאסטרקארד שלי במכנסיים שבכביסה". "חורים ברשת זה בכלל לא אתר. זו תופעה קוסמית", הוא הוסיף. כיצד יצליח המיזוג בין שתי ענקיות האינטרנט האלה ומה יהיו ההשלכות על השוק המקומי? כל הפרשנויות והעדכונים יתפרסמו כאן. אז אל תלכו לשום מקום. 22 פרסומות וחזרנו. עוד על רכישת הענק. וגם כאן. >

    צאו מהלמו

    קשה להחליט מי התנהג בצורה יותר מטופשת - המשטרה או משה הלוי  בפרשה האחרונה. גם אם נראה שיש ממש בטענה של הלוי על כך שנפל קורבן לרדיפה שיטתית של שוטרים קטנונים שמנסים לשאת חן בעיני הבוס, ישראל היא לא בוליביה והלמו אינו צ'ה גווארה, כפי שאפשר להתרשם מכתבות השער האחרונות שקיבל במעריב ועכשיו גם בגלובס. "הלמו משאיר איכשהו את האינטרנט הישראלי מטורף ולא ממוסחר" - נו באמת. באופן מסורתי הסימפטיה שלי נתונה לכל אנדרדוג וגם במקרה הזה חשבתי שנעשה לו עוול, אך הלוי סובל מתסמונת דון קישוט במצב מתקדם. במקום להפסיק לריב עם כל העולם הוא עוד יאמין בעצמו לכל הדברים שכותבים עליו. זה יגמר בבכי. >

    כך לא תהיו לוחמי גרילה כושלים

    "האם אתה מרגיש נקיפות מצפון על אי עדכון הבלוג", שאל אותי ש' באחד הימים. "בטח", עניתי לו, והסברתי שבלוג זה כמו חנות מכולת. אספקה לא סדירה של מוצרים טריים תבריח את הקונים. הטפתי ומיד נתתי למוצרים להחמיץ. או כמו שחלק מהמגיבים לסקירה על IE7 כותבים: עיתונאים אף פעם לא יהיו מרוצים והם יודעים רק לבקר אחרים שעושים (ועוד את מיקרוסופט הגדולה, איך הוא מעז?!). בעיני זו דווקא מחמאה. ריבוי התגובות הביקורתיות והסגנון הדומה בחלקן (כתב קשקשן, IE7 נהדר וכו') גרמו לי לתהות על האפקטיביות של גרילה מרקטינג (ראו גם כאן) בטוקבקים. בכתבות מסוימות ברור לחלוטין שיש התגייסות של מגיבים - בין אם מדובר בעובדים בחברה המבוקרת הפועלים ספונטנית או בהוראה של אחד המנהלים, ובין אם משרד שנשכר לטובת העניין. ההתגייסות הזו מורגשת מהמקום בו אני נמצא, אך השאלה היא אם גם הגולשים האחרים מבחינים בה. ככל שהשיווק פחות מתוחכם, המטוטלת נעה לעבר התשובה כן. אם צרכנים רבים ממורמרים על יצרנית חומרה מסוימת, נקרא לה RP, אך בתגובות לידיעה ביקורתית על החברה מופיעות רבות בנוסח "דווקא חברה מצוינת", "יש לי מצלמה שלהם ואני מרוצה עד הגג", זה לא אמין ומריח משיווק גרילה. הסבר נוסף לחוסר האמינות הוא בנטייתם של הגולשים לביקורת שלילית: אנשים מגיבים בעיקר כשהם לא מרוצים ממוצר או שירות מסוים. גולשים שמתגייסים מרצונם הטוב לשבח זו תופעה נדירה יותר. בכתבה המקושרת למעלה גם הקוראים מבחינים בקלות בניסיון המניפולוציה ותוהים לא פעם אם כל עובדי מיקרוסופט ישראל התגייסו להגיב. בעיני, גרילה מרקטינג בטוקבקים מפוקפקת כמו כל פעולה שיווקית אחרת הנגועה בהטעיית הציבור. הניסיון ליצור מראית עין של "דעת הציבור" לטובת עניין מסוים, כאשר מאחוריו גורמים אינטרסנטים המסתתרים מאחורי המסיכות האנונימיות, הוא ספין מארץ הספינים. ספק אם יש להם תקווה, כי "מוביל הדעה" האמיתי בכתבות נשאר כותב הכתבה והיכולת של מגיבים 24 ו-134 להשפיע על דעת הקהל נמוכה מאוד באופן יחסי. אפשר גם אחרת. אם עובדי מיקרוסופט לא מסכימים איתי, שיזדהו בתגובות בשמם המלא ותפקידם (הרי אין להם במה להתבייש, נכון?) או שיפתחו בלוג ויקשרו אליו. הם יכולים לשאוב השראה מרוברט סקובל, לשעבר עובד מיקרוסופט, שתרומתו ליחסי הציבור של החברה לא משתווה לאף מסע פרסום, מוצלח ככל שיהיה. בשלב זה, רוב חברות הטכנולוגיה בישראל לא מנצלות את הבמה ומעמידות לרשות העובדים שלהן בלוגים (דווקא מיקרוסופט יוצאת דופן אך טרם נצפו בבלוגיה שלה בלוגרים בולטים). >

    תגובות: קשה איתן, אי אפשר בלעדיהן

    בעקבות הקריאה של רוגל אלפר לאתרים הגדולים לאמץ "אמנת טוקבקים", לפיה אורך כל תגובה לא יפחת מ-100 מילים (?! WTF) וחובת הטוקבקיסט להזדהות, הנה דברים רלוונטיים שכתבתי על הצעת החוק של ח"כ ישראל חסון, אף היא בעניין חובת ההזדהות של המגיבים: עבור הכותבים, התגובות לכתבות דומות לקיץ הישראלי: חלקן מגעילות והסיכוי לשרוד אותן ולא להירטב על בסיס יומיומי (ולא מגשם) הוא קטן. אך בניגוד לעמדה שמקדם ח"כ חסון ולדעתם של כמה עיתונאים החשים כי מעמדם כשומרי הסף מתערער, רובן המכריע של התגובות לא מפר את החוק. גם אם הן לא תמיד נעימות, התגובות ברשת הן מעין כיכר שוק וירטואלית, בה כל גולש משמיע את דעותיו, וכמו בשוק - מיעוט מבין הדעות מחכימות, רובן בנליות ומיעוטן מרגיזות ומתלהמות. למרות שהיא נוטה לשחרר רוע מזוקק מאנשים שלא היה מעזים להתבטא כך בשמם האמיתי, האנונימיות גם מאפשרת לאנשים לחשוף שחיתויות, למסור מידע חשוב לציבור מבלי לחשוש מפגיעה ולומר את כל מה שהם חושבים באמת. כפיה על המגיבים להזדהות תסב מכה אנושה לפרטיות ולחופש הביטוי. אפשר להתמודד עם המיעוט המתלהם והמסית בכלים קיימים (תביעות משפטיות במקרה של חשש להפרת החוק). מעניין שדווקא עיתונאים שמחזיקים לרוב בדעות ליברליות קוראים להגבלה של חופש הביטוי באינטרנט. מעניין, אבל מובן. עיתונאים שצמחו בפרינט והתרגלו לא לחלוק את הבמה עם מגיבים (שבמקרה הטוב מציקים ובמקרה הרע מעצבנים, שטחיים, מעליבים ובעיקר לא נושאים באחריות על דבריהם) מתקשים יותר להתמודד עם התופעה. >

    סוף עידן הבהייה

    לשותף המבוגר שגר איתי תקופה קצרה בדירת שני חדרים בנווה צדק בשנות ה-90' הייתה הפרעה קשה. הוא יכל להירדם רק כשהטלוויזיה פעלה בקולי קולות על ערוץ זבלוני. בבית הורי המקלט תמיד פועל, גם כשאף אחד לא רואה. יש אנשים שצריכים את הרעש הלבן הזה, אולי זה גורם להם להרגיש פחות בודדים. אני תמיד מכבה טלוויזיות שדולקות ללא סיבה. בשבילי האור הבוהק המרצד בחדר חשוך תמיד שידר ניכור, בייחוד כשאתה מוצא את עצמך בוהה בתוכנית שלא באמת מעניינת אותך, פשוט כי היא משודרת עכשיו. בשנים הקרובות המחשב ייכנס לרוב הסלונים (ולא משנה אם קוראים לו יס מקס, הוט מג'יק, מדיה סנטר או מקליט DVD חכם) והבשורה הכי משמעותית בכך היא הסוף של השלטוט האקראי. סביר להניח שאנשים ימשיכו להירדם מול הטלוויזיה, אך לפחות זה יקרה מול משהו שהם אוהבים לראות. אולי זו הערכה לא מבוססת דיה, אך נדמה לי שהעובדה שהכח עובר לצופים והתחרות הגוברת דחפה את רשתות השידור בארה"ב להעלות את הרף והמגוון, והיום בטלוויזיה האמריקנית מבחר חסר תקדים של סדרות מצוינות שעומדות בראש הרייטינג. ואצלנו, מהן התוכניות המובילות? "מה זה השטויות האלה" וחדשות. אכן עוגנים איתנים שימנעו את בריחת הצופים בשנים הקרובות. נסו להיזכר בסדרת דרמה או קומדיה ישראלית שאהבתם בשנים האחרונות, כזו שריתקה אתכם אל מול המסך. אני נזכרתי רק "בטיפול", "שבתות וחגים" ו"שוטטות". ממש לא מספיק וזו אולי התשובה הראויה למגיב 18 במאמר הזה שכותב על "תכנים עבריים ברמה גבוהה בערוצים 2 ו-10". >

    עידן הקרח

    המדבב העברי של אחת התוספות ל-DVD של עידן הקרח 2 הוסיף כמה מילים משלו לפס הקול המקורי, ואפשר לשמוע אותן בסוף הקטע הבא. האם תדעו מהן, ילדים? לדיון המלא בפורום סרטי DVD בתפוז. >

    למה אין?

    אפשרות לפרופיל נודד של כל ההגדרות וההרחבות שלי ב-Firefox, כדי לחסוך את הטרחה הכרוכה בשינוי ההגדרות מחדש בכל מחשב ומחשב? עדכון: מסתבר שיש. תודה לכל העונים! >

    צרור בדיחות קובי אלכסנדר

    1. עם השחרור מהכלא יפתח קובי שירות Web 9.0 מבטיח במיוחד להחזרת אהבות אבודות. יקראו לו Backdating. הוא יונפק מיד ויחולקו אופציות. (השראה: יהונתן קלינגר). 2. עוד רעיונות? >

    טרזן מנצח את מצ'יסטה

    רשימות מכולת בנוסח "50 הכי עשירים/משפיעים/רווקים/נחשקים/שמנים/פיסחים/ (השלימו את החסר)" התדרדרו בשנים האחרונות בתקשורת הישראלית עד שהפכו ל"רשימת 50 האנשים המופיעים ראשונים בספר ההפקה שלנו ובמקרה היו זמינים בטלפון". בעוד רשימות כאלה לא שוות אפילו את מחיר הנייר עליו הודפסו, מרענן לקרוא רשימת מיוחסים שלא מתייחסת לעצמה יותר מדי ברצינות. ספר חדש בשם The Most 101 Influential People who never lived (באנגלית בלבד, בינתיים) מדרג את 101 הדמויות הבדיוניות המשפיעות ביותר בהיסטוריה. איש המרלבורו הג'ון ווייני במקום הראשון הוא גם הבחירה המועדפת עלי (למרות ההטיה לטובת אייקונים של המאה ה-20). האח הגדול של ג'ורג' אורוול במקום השני - בחירה יפה וראויה. דון קישוט במקום ה-17, המכובד, והמפלצת של ד"ר פרנקנשטיין במקום השישי הגבוה (מדי?). חלק מהבחירות תמוהות. אם סנטה קלאוס במקום הרביעי, למה לא אלוהים? הרי גם הוא לא חי והשפעתו גדולה בהרבה. ליידי צ'טרלי במקום ה-15 (יותר גבוה מסינדרלה - 26) ולא ברור מה היא עושה ברשימה כזו. שיילוק רק במקום ה-27 (אנטישמים!), ואליס מארץ הפלאות רק ב-34. ובכלל, למה הפוקימון לא ברשימה, וכנ"ל לגבי סופרמן ובאטמן, המפלצת מלוך נס, זאוס, הארי פוטר ודוקטור סוס? והאם אמנם רק שלב אחד מפריד בין ברבי לבאפי לוכדת הערפדים? (43 ו-44). ביזיון נמנע כשקפטן קירק וד"ר ספוק סוגרים את רשימת 50 הראשונים ממש אחרי טרזן. אפשר לנהל ויכוח רציני על אידיאות והשפעתן. הספר מרחיק לכת וטוען שהאחים רייט לא היו ממריאים לטיסה ההיסטורית ללא השראה של איקרוס ודדלוס, אך הדיון בהקשר של הדירוג משעשע ולא נופל למלכודת הטרחנות. בגלל זה מדובר ברעיון מבריק. >

    אינטרנט? תזכיר לי - יש שם גרביים מזמרים?

    מולי שגב חושב ש"האינטרנט הוא עוד צינור להעברת תוכן, כמו הכבלים והלוויין". רענן שקד ציין בפאנל בראש פינה ש"אנשים לא רוצים לראות גרביים מזמרות כמו שיש ביוטיוב בטלוויזיה ולא את 'נמלטים" באינטרנט" (פאוזה של צחקוקים לטובת המורידים ומיליוני הצופים האמריקנים שרואים סדרות ברשת).

    מי שמזקק את מהותו של האינטרנט לרמת הצינור או חושב שווידאו ברשת זה גרביים מזמרות או קולה עם מנטוס פשוט לא מבין את המשמעות האמיתית של שינוי הפרדיגמה. האינטרנט לא יחסל את הטלוויזיה (המכשיר או התעשייה), אך משפיע עליה דרמטית וכופה עליה להשתנות. בניגוד למה שמולי שגב חושב, האינטרנט (ליתר דיוק, תקשורת מבוססת פרוטוקול IP) הוא הוא האוּבר מדיה, המכילה ושואבת אל תוכה את כל אמצעי התקשורת שקדמו לה. זה נוח לצמצם את השפעת הרשת לגרביים ביוטיוב, אך הדיון מנותק לחלוטין מהשאלות האמיתיות ומהאופן בו צעירים צורכים מדיה כיום. כלי תקשורת שלא יבינו את המדיה ויפנימו את המשמעות המלאה של האתגר ויפעלו בהתאם משולים לדינוזאורים המשתזפים להנאתם בשמש, רגע לפני שהמטאור הגדול הפציע בשמיים. "האינטרנט הקלאסי שנמצא על שולחן העבודה הוא לא איום על הטלוויזיה, כי הוא מניח שהאדם הוא יצור חברתי ואקטיבי והטלוויזיה מניחה שהאדם הוא יצור פאסיבי ומיזנטרופ. אז אני יודע איפה אני שם את הכסף שלי". (מולי שגב). זו הזדמנות נדירה להיחשף לקו המחשבה של בכיר בתעשייה. עצה שלי: אל תתנו לשגב את תפקיד יועץ ההשקעות שלכם. עוד בעניין הזה: מסעודה משדרות מתה. ליאור הנר פיגו מוסיף תובנות משלו בבלוגו. >
    ידיעות לעיתונות

    (אנחה פולנית)...לא קל להיות עיתונאי היום, במיוחד אם בתחומי הכיסוי שלך נמכרים מוצרים ושירותים (כלומר, כל התחומים מלבד מדיני-פוליטי, חדשות חוץ ופלילים). הדרך זרועה קליפות בננה חלקלקות וכמה מעידות מיותרות יעבירו אותך לצד השני של המתרס, ביחד עם אנשי השיווק, המכירות ויחסי הציבור. אין לי שום בעיה עם הצד השני. אני מכבד אותם ועובד איתם והם אלה המגייסים את הכסף שמאפשר לי להמשיך לקשקש כאן (אוקי, לא כאן אלא שם) במקום למצוא עבודה אמיתית. אך אני מחזיק בתפישה "המיושנת" שעיתונות טובה נמדדת בשירות לציבור ולא בפרסום הודעות לעיתונות. אפשר להבין את הפיתוי: באתרי החדשות הגדולים מתפרסמים כ-100-200 אייטמים מדי יום. המשמעות היא הרבה יותר שטח "נדל"ני" פנוי לעומת העיתונים, מהדורות החדשות בטלוויזיה ואפילו ברדיו. הם צריכים למלא את החלל הזה בתכנים והודעות לעיתונות הן פתרון קל. אם בעיתונים היומיים "הידיעות לעיתונות" (הודעות לעיתונות שמתפרסמות כמעט כלשונן) הפכו למכה, באתרי החדשות באינטרנט כבר מדובר במגיפה. אפשר להבין עד כמה התופעה נפוצה מהטלפונים שאני מקבל מיח"צנים ויחצ"ניות ששואלים אם קיבלתי את המייל שלהן (הם עדיין לא מאמינים שהאימייל עובד) ותוהים מתי "הידיעה" ששלחו תתפרסם. מוזר ככל שזה יישמע, הקפדה על ערכים עיתונאיים מועילה גם לרייטינג. רוב ההודעות המתקבלות עוסקות באינטרס צר של גורם מסחרי ולכן אינן מספקות הרבה תועלת לציבור. כדי להפוך אותן לידיעה יש צורך בתחקיר נוסף, רקע, תגובות ממתחרים ומידע משלים נוסף (ואז כבר לא מדובר ב"ידיעה לעיתונות").  מעקב אחר סטטיסטיקות לאורך זמן מגלה כי גולשים לא מתעניינים בהודעות יחצ"ניות אלא בידיעות צרכניות שמספקות להן מידע מלא ושימושי. אותי מדאיגה הרבה יותר העמקת מגמת ה'אינפוטיינמנט' ברשת על חשבון עיתונות. אפשר להגדיר את זה כך (כל הדוגמאות אינן קשורות למקרים שהיו): כתב רכילות שמדווח על נינט ויודה שנראו מחזיקים ידיים בבית קפה מסוים (שיחת טלפון אחת, שתי פסקאות, 20 דקות עבודה) = 250 תגובות+30 אלף כניסות.  לעומת זאת, שני תחקירנים שבודקים חשד לקשר לא כשר בין שר לעמותה מסוימת (שבועיים עבודה, הרבה שיחות טלפון ונסיעות) = 250 תגובות+30 אלף כניסות. זו הסיבה לכך שבאתרי החדשות מתפרסמות הרבה ידיעות רכילות ומעט תחקירים. אך המציאות אינה כה פשטנית, כמובן. אתרי החדשות "הממוסדים" לא יוכלו להתקיים לאורך זמן על יודה ונינט. כל בלוגר המצויד בסלולר ומצלמה יכול להתחרות בהם במגרש הזה. עיתונות מקוונת ללא מרכיב של עבודה עיתונאית ישנה - הצלבת עובדות, תחקיר וניסיונות לחלץ תשובות מאנשים שלא מעוניינים לספק אותן - חיה על זמן שאול. >

    רונאלדיניו פגש אותי היום

    בזבוז גמור להפגיש בין חובב כדורגל קטן שכמוני לרונאלדו דה אסיס מוריירה, הידוע בעיקר בכינוי רונאלדיניו. חולי כדורגל היו מוכנים לשלם לא מעט ואף יותר כדי לבלות שעה עם שחקן הכדורגל הטוב בעולם ולתת לו כמה טיפים מועילים להמשך הקריירה. ובכל זאת נגזר עלי לפגוש אותו ביחד עם עוד 10 עיתונאים. המפגש התקיים היום באיצטדיון של "בארסה" בברצלונה, מועדון הכדורגל המפואר בעולם. הזהירו אותנו מראש שרונאלדיניו ביישן והמפגש עם העיתונות מלחיץ אותו. לכן, התבקשנו לא לשאול אותו שאלות. לחדר נכנס בחור צנוע עם חיוך מבויש, גבוה ממני בחצי ראש (וזו לא חוכמה) והתחיל לחתום ולחתום ולחתום בשלווה סטואית. כל הזמן הזה בהיתי בו ושאלתי את עצמי את מה שכולם שואלים (בלב): עם כל הכסף שהוא מרוויח, למה שלא ישקיע קצת בתיקון השיניים שלו. אבל גם עם שיני הסוס שלו, רונאלידיניו הוא הנינט של העולם, נער הפוסטר של אשליית המוביליות החברתית. מעולם לא ביקשתי חתימה מידוענים אבל הפעם חרגתי ממנהגי, ועכשיו אני מחזיק בפוסטר של רונאלידיניו ובחולצה מספר 10 רשמית של "בארסה", שניהם חתומים בכתב ידו. סביר להניח שבעוד כמה שנים הם יהיו שווים כמה גרושים ב-eBay. בכל זאת נשאר לי איזה עקרון אחד או שניים ונמנעתי מתצלום משותף איתו. תמונות עם סלבריטאים תמיד נראו לי פתטיות, כל כך מתאמצות לומר: "היי, תראו אותי עם מישהו מפורסם!", כשבעצם רואים אדם מפורסם ופרצוף מטושטש, חסר זהות מובחנת. אחרי המהפכה הצבאית שאני יוזם אדאג לקבלת חוק שיקבע שרק אנשים בעלי מעמד זהה יוכלו להצטלם יחד. ביקור במועדון של "בארסה" הקטלונית מרשים לא רק חובבי כדורגל. במוזיאון של הקבוצה אפשר לראות דגמים מזעריים של האצטדיונים ששירתו אותה לאורך השנים, תמונות של שחקנים ומזכרות של אוהדים מ-1899 ועד היום. בארץ אין שום חוש לשימור ומי בכלל יכול להזכיר את המילה "מוזיאון" באיצטדיון כדורגל מבלי לחטוף איזו כאפה מצלצלת. אגב: המלתחות של הקבוצות האורחות ב"בארסה" מה זה מסריחות. >
    התנחלות מיקרוסופט בשטחים

    האנשים שהמציאו את "Zune" עושים את זה שוב: על פי ההפניה בתוכנת Live Messenger של מיקרוסופט, לשירות הבלוגים Windows Live Spaces קוראים בעברית "שטחים". אם תרצו לפתוח בלוג חדש, יקראו לזה "התנחלות" או "מאחז"? כמות הדחקות על חשבונה של מיקרוסופט במקרה הזה היא אין סופית:בואו לשטחים, מיקרוסופט מזמינה "מאחז זה ביצע פעולה בלתי חוקית ועליו להיסגר". ומה יהיה השם העברי המלא: "השטחים החיים של חלונות" ואולי "חיים בשטחים"? וגולשים ערבים - להם מותר לפתוח בלוג? אני לא מאמין שאנשי מיקרוסופט עד כדי כך אידיוטים כדי לאמץ את השם הזה באופן רשמי, אבל מעניין אותי לדעת: המתרגם שהחליט על השם הזה, ולו באופן זמני - מה הוא חשב לעצמו? >

    אינטרנט אלחוטי עם כבלים

    בשנתיים האחרונות ביקרתי בכמה ערים גדולות באירופה (פריז, ברלין ועכשיו ברצלונה). בכולן לא היה אינטרנט אלחוטי חופשי בבתי המלון שלי. בחלקן הורגש כיסוי אלחוטי חסר בכל מרכז העיר. החורים בין הרשתות האלחוטיות היו כל כך משמעותיים עד שנאלצתי לכתת רגליים מבית קפה אחד לאחר עד שהמחשב הואיל לאתר רשת אלחוטית חינם (התרגלתי ללכת ברחוב עם מחשב נייד פתוח).  אין לי הוכחות אבל אני חושד שבבתי המלון מגדירים את הרשתות האלחוטיות כך שיחסמו רשתות חופשיות. זה די טיפשי מבחינתם כי למרות המחירים השערוריתיים, עלות הגלישה שולית ביחס למחירי הלינה. בית מלון שיציע אינטרנט חינם יזכה ביתרון יחסי לעומת מתחרים. ובכלל, אינטרנט אלחוטי חופשי טוב לעסקים, טוב לתיירות וטוב לכולם. בסוף יהיה כיסוי מלא, עם Wi-Fi או Wimax, תהליך שעשוי לארוך שנים. מידע אולי רוצה להיות חופשי, אבל למה לא לעזור לו? אפרופו אינטרנט אלחוטי בחו"ל. מה יכול להיות מעצבן יותר מהתופעה הבאה: אני שם עין על בית קפה חביב, ושולף את הנייד כדי לבדוק אם יש רשתות חינם בסביבה כדי "לתפוס טרמפ" (כי בתי הקפה שאני בוחר נוטים להיות מחוסרי רשת משלהם). נקלט אות חזק וברורה מחוץ לבית הקפה, אך כשאני יושב בפנים, מרחק של שני מטרים משם, התוכנה מודיעה שהאות חלש מדי ואי אפשר לגלוש. >

    נמצא הפתרון למשבר הגרעין האיראני

    ב-22 בדצמבר ייערך יום האורגזמה הגלובלי, שישפיע באופן חיובי על האנרגיה של כדור הארץ ויפחית את רמות המתח והעוינות, מקווים המארגנים. רק שייזהרו עם הסיגריה שאחרי. >

    הכפית העקומה של קשת

    לא צריך להיות בעל כוחות נסתרים כדי להבין שתוכנית "הריאליטי" החדשה "אורי גלר מחפש את היורש" היא נקודת שפל חדשה של זכייניות ערוץ 2. הפרומו לתוכנית עם גשם הכפיות השוצף ועיניו מזרות האימה של גלר  (איך קיוויתי שתיפול עליו מחבת) מעידים שתפישת המציאות של קשת היא זו שהשתבשה. אז נכון, כל רשת שידור צריכה כמות מסוימת של תכני זבל כדי למלא את לוח השידורים. אך קשת מציגה את הזבל הזה כאחד מהפנינים שבכתר. בתקופה שמדברים עליה כעל תור הזהב של הטלווייזיה בארה"ב ובראש טבלת הרייטינג קשה למצוא זבלונים, להמשיך להמר על טיפשותם של הצופים זו גישה מיושנת ואבודה. לאחר קריאת המאמר הישן הזה של אלי אשד הבנתי שאורי גלר הוא מעין גיבור על עם ייעוד קצת משונה: בילדותו הוא חווהמפגש עם גורם שמיימי ומאז הוא מקדיש את חייו לכיפוף כפיות והתעשרות מחיפושי מרבצי נפט וזהב (בשיעורי הצלחה שלא פורסמו). אם לאורי גלר יש את הכוחות המיוחסים לו, במקום לחפש "יורש" שלא באמת מעניין אף אחד, למה שלא ינטרל את היכולת הגרעינית של איראן (דמיינו את הפנים המופתעת של האייתולות בשידור הלוויין מאיספהאן). זה יכול להיות שוס. או לפחות שיחפש לקשת מנהל תוכניות מוצלח. אגב, בגירסה הישראלית הפכה "סופר נני" ל"סופר נני מהגיהינום". >